האם יופחת גובה הפיצויים בהפקעת מקרקעין?

האם יופחת גובה הפיצויים בהפקעת מקרקעין?

על הצעת החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943

עוה"ד נדאל דאוד

עם תחילת מושב חורף 2016 של הכנסת, פורסמה הצעת החוק (שיש כאלה שיכנו אותה כהצעת חוק מפוקפקת) לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943.

כידוע, בהתאם להוראות הדין כיום, נוסף על הפיצויים בשל הפקעת מקרקעין ("פיצויי הקרן"), רשאי בעלים של זכויות בנכס שהופקע בהתאם להוראות פקודת הקרקעות, לבחור בין כמה מסלולים חלופיים לצורך חישוב פיצויי ההפקעה בגין "הפירות" שהיה מפיק אילו היה מקבל את הפיצוי במועד רכישת הקרקע, וזאת בעד התקופה המתחילה מיום רכישת הקרקע ועד לתשלום פיצויי ההפקעה בפועל (מה שנהוג לקרוא להם: "פיצויי הפירות").

 

למעשה, הבעלים רשאי לבחור בין פיצויים לפי סע' 13(1) לפקודה, לבין פיצויים בסכום ההצמדה והריבית על פיצויי הקרן לפי הוראות החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור.

 

בשנת 2010 עם תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות (שזה למעשה התיקון הראשון לפקודה מאז קום המדינה) בוטל סע' 13 לפקודה, אך בהתאם להוראות המעבר שבתיקון, חל הביטול האמור רק לגבי קרקעות שהופקעו החל מיום תחילתו של התיקון (קרי – 15.2.2010) ואילך. כלומר, סע' 13 לפקודה המשיך לחול לעניין קרקעות שהופקעו לפני התיקון.

 

במאמר מוסגר נציין, כי במשך עשרות שנים בחרו בעלי הזכויות שלא לבחור במסלול לפי סע' 13 לפקודת הקרקעות, מפני שסכום הפיצויים המחושב היה נמוך יחסית בהשוואה לשאר המסלולים, לנוכח האופן שבו יישמה המדינה את הוראות הדין, שלפיה יש לחשב את הפיצויים לפי דמי השכירות שהיה אפשר לקבל בפועל בעבור השימוש בקרקע (בערכים היסטוריים מדובר בדמי שכירות זניחים).

 

אך בשנת 2012, עם מתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין הייטנר (ע"א 3079/08 מדינת ישראל  נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר), נקבע לראשונה באופן מפורש, כי יש לחשב את הפיצויים לפי סע' 13 כאחוז משוויה המשתנה של הקרקע, מדי שנה, החל ממועד תפיסת החזקה בקרקע עד מועד תשלום פיצויי הקרן. כלומר, בית המשפט העליון קבע דרך חישוב שונה מהדרך שנקטה עד אז המדינה.

 

בנוסף, פסק הדין לא קבע הוראות מעבר לגבי תביעות תלויות ועומדות או תביעות חדשות שיוגשו לאחר פסק הדין, והמתייחסות להפקעות שנעשו לפני פסק הדין.

 

כתוצאה מכך, סכומי הפיצויים שישולמו לפי הלכת הייטנר עשויים להיות גבוהים באופן משמעותי מסכום הפיצויים שהיה מחושב לפי סע' 13 לפקודת הקרקעות או לפי המסלולים האחרים לחישוב פיצויי הפירות עובר לפסק דין הייטנר (בערכים הגבוהים ב- 300% עד 1000%).

 

הלכת רייטנר קיבלה משמעות מרחיקת לכת (אך מוצדקת) עם מתן פסק הדין בעניין ארידור (ניתן בחלוף 9 חודשים ממתן פסק דין הייטנר), אשר קבע כי העילה של תביעת פיצויי הפקעת מקרקעין, נולדה ביום תפיסת החזקה. יחד עם זאת, לנוכח החידוש שבהלכת ארידור, קבעו השופטים תחילה נדחית להלכה, כך שזו לא תחול על תביעות תלויות ועומדות ועל תביעות שיוגשו עד 21.3.2016. כלומר, בתקופה זו (3 שנים) המדינה לא יכלה לטעון להתיישנות.

 

השילוב בין הלכת הייטנר (הגדילה את סכומי פיצויי הפקעת מקרקעין לי פקודת הקרקעות) והלכת ארידור (אפשרה הגשת תביעות על הפקעת קרקעות היסטורית) הוביל להגשת למעלה מ- 1,200 תביעות חדשות לפיצויי הפקעה וכ- 600 דרישות תשלום לרמ"י), שהיקפן הכספי המשוער לפי הערכות המדינה עולה על 4.5 מיליארד ₪.

 

על רקע זה באה לעולם הצעת החוק החדשה לתיקון פקודת הקרקעות, אשר קובעת, 4 הוראות עיקריות:

  1. סע' 13 יבוטל באופן רטרואקטיבי (ולא רק על תביעות שהוגש לאחר שנת 2010).
  2. התיקון לפקודת הקרקעות יחול גם על תביעות לפיצויי הפקעה התלויות ועומדות.
  3. במקביל, מוצע לתקן את החלופה לחישוב "פיצויי הפירות" במסלול ההצמדה והריבית (ולא במסלול סע' 13), כך שהחל משנת 1992 (כלומר בהפקעות שבוצעו ב- 25 שנים האחרונות) יווספו לסכום הפיצויים הצמדה וריבית מלאים (במצב כיום, עד שנת 2010 יחולו על סכום הפיצויים שיעורי ריבית והצמדה חלקיים בלבד, ורק משנת 2010 יחולו על הסכום האמור שיעורי ריבית והצמדה מלאים).
  4. מי שהגיש תביעה לפיצויי הפקעה וביום תחילתו של החוק המוצע עניינו תלוי ועמוד – יוכל לתקן כתבי בי-דין שהגיש במסגרת התביעה לפיצויי הפקעה, אם התיקון נובע מהתיקון המוצע בחוק.

 

לסיום יצוין, כי תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות (שניתן בעקבות פסק דין קרסיק) מאפשר לבעלי הזכויות לתבוע השבת הקרקע שהופקעה/רכישתה מחדש, במקרים מסוימים, ובלבד שההפקעה בוצעה ב- 25 השנים האחרונות (כלומר מאז שנת 1985).

 

By | 2017-06-20T15:29:38+00:00 מרץ 1st, 2017|מאמרים משפטיים|