אכיפת עסקת מקרקעין בעל-פה משנות ה-50

אכיפת עסקת מקרקעין בעל-פה משנות ה-50

בית-המשפט המחוזי בחיפה הכריע לאחרונה בפרשה שעניינה מכירת קרקע בשנות ה-50, מבלי שנחתם הסכם מכר כתוב בין הצדדים. בית-המשפט קבע במסגרת פסק-דינו, כי הסכם המכר שנעשה בעל-פה, הנו תקף וניתן לרשום את זכויותיהם של יורשי הרוכש.

למעשה מדובר באישה שמכרה, בשנת 1958, את זכויותיה בקרקע לרוכש, כאשר בין הצדדים לא נערך שום מסמך בכתב המעגן את ההסכמות ביניהם. בחלוף השנים, שני הצדדים נפטרו, ויורשי הרוכש החזיקו בקרקע במשך כל השנים. במהלך אותן שנים, הם גידרו את הקרקע, בנו בה בית מגורים לאחר שהתקבל היתר בנייה כדין, ולאחר מכן הורחב בית המגורים בהתאם להיתר בנייה נוסף שניתן מאוחר יותר.

בפני בית-המשפט הוכחה העובדה, כי במשך כל השנים לא טענו יורשי המוכרת ולו טענה אחת בדבר בעלותם בקרקע, לאחר שאמם (המוכרת) לא מכרה את זכויותיה לרוכש. אולם לפני מספר שנים הם ביקשו מיורשי הרוכש את סילוק ידם מהקרקע מאחר והיא שייכת להם, בהיותם יורשי המוכרת שמעולם לא מכרה – כך לטענתם – את זכויותיה בקרקע ומעולם לא נחתם הסכם מכר כתוב בין הצדדים. על כן, הם טענו כי יורשי הרוכש הנם פולשים שלא כדין, ויש לסלק את ידם מהקרקע.

בעקבות זאת, הגישו יורשי הרוכש לבית-המשפט, בקשה למתן סעד זמני הקובע כי הם זכאים להירשם כבעלים של הקרקע. אולם הנתבעים (יורשי המוכרת) טענו, כי בעניין זה חלה התיישנות, שהרי גם אם נעשתה עסקת מכר, הרי היא נעשתה בעל-פה ולא בכתב (כפי שדורש חוק המקרקעין כיום), כך שלא ניתן להוכיח קיומה של עסקת המכר הנטענת.

בית-המשפט המחוזי דחה את טענות הנתבעים (יורשי המוכרת) תוך שהוא קובע, כי בהתאם לסעיף 166 לחוק המקרקעין, ככל שהייתה קיימת למי מהצדדים זכות כלשהי לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין משנת 1969, אזי יחול עליה הדין הקודם. על כן, ומאחר ובהתאם לדין הקודם אין כל דרישה שלפיה עסקה במקרקעין חייבת להיות בכתב, ולנוכח הראיות הרבות המוכיחות את הבעלות, לרבות תפיסת החזקה במשך שנים רבות, גידור הקרקע, הקמת בית מגורים בהתאם להיתר והרחבה של בית המגורים בשלב מאוחר יותר, מבלי שנטענה כל טענה מצד הנתבעים, אזי הוחלט כי יורשי הרוכש (התובעים) הנם זכאים להירשם כבעלים על הקרקע.

By | 2018-07-20T10:27:57+00:00 יולי 20th, 2018|חדשות המשרד (rss)|