ביטול הפקעה ורכישה מחדש

ביטול הפקעה ורכישה מחדש של הקרקע

בפסק-דין שניתן לאחרונה, ביטל בית-המשפט המחוזי בירושלים הפקעה של קרקע שנמצאת בירושלים וקבע, כי לבעל הקרקע זכות לרכוש אותה בחזרה מעיריית ירושלים.

מדובר בעתירה שבמסגרתה ביקשה העותרת מבית-המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים להורות על ביטול הפקעת קרקע וביטול הבעלות של עיריית ירושלים בקרקע וכן החזרת הרישום על שם הבעלים המקוריים ובחכירת העותרת.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת, כי הייעוד המקורי שעל בסיסו הופקעה הקרקע לא התממש. אי מימוש ההפקעה הנו תוצאה של אישור תכנית אחרת בשנת 1989 אשר שינתה את ייעוד הקרקע מהייעוד הציבורי.

יש לציין, כי מדובר בשטח שעליו מצויות שתי דירות מגורים בקומת הקרקע שלכל אחת מהן מוצמד שטח קרקע (חצר) בשטח כולל של כ- 400 מ"ר. בשנת 1971 פורסמה תכנית מפורטת אשר ייעדה חלק מהשטח לייעוד ציבורי (דרך). כשנה לאחר מכן (1972), פרסמה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הודעת הפקעה והודעה למסירת החזקה בקרקע בהתאם לסעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור),1943, בין היתר לגבי חלק מחלקה היסטורית שמספרה 54. בחלוף מספר שנים, וליתר דיוק בשנת 1976 אושרה תכנית נוספת שבעקבותיה אוחדו שתי חלקות היסטוריות (מס' 50 ו – 54) וחולקו מחדש לאחר הפרשת שטח מתוכן לצרכי ציבור בהתאם להפקעה כאמור. כתוצאה מכך, שטח החלקה ההיסטורית מס' 54 הפך לשטח קטן יותר ונרשם על שם בעלי החלקה, ואילו השטח שיועד לדרך והופקע, נרשם על שם עיריית ירושלים.

בחלוף כחמש עשרה שנים (1989), פורסמה תכנית חדשה החלה על החלקות. התוכנית החדשה ביטלה את הייעוד הציבורי לדרך ושטח זה הוחלף לייעוד מגורים. כתוצאה מכך, הפך מלוא שטח החלקה ההיסטורית שמסרה 54 לשטח בייעוד מגורים בלבד, ללא ייעוד ציבורי לדרך.

בחלוף השנים (1998) רכשה העותרת את זכות החכירה לדורות באחת הדירות בקרקע ובשנת 2005 היא רכשה את זכות החכירה לדורות בדירה השנייה. כלומר, מדובר בעותרת שלא הייתה הבעלים של החלקה בעת ההפקעה אלא רכשה את זכויות הבעלים המקורי ביותה מודעת לקיומה של הפקעה.

בעתירה שהגישה העותרת לבית-המשפט, היא עתרה כאמור לביטול ההפקעה לנוכח שינוי הייעוד במסגרת התוכנית החדשה. כן ביקשה העותרת מבית-המשפט כי יורה לעיריית ירושלים למכור לה את השטח שהופקע. בית-המשפט קיבל את העתירה וקבע כי במקרה זה חלק סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 אשר קובע כך:

"195. מקרקעין שנרכשו בביצוע תכנית על פי הסכם או שהופקעו כך תמורת תשלום פיצויים, יחולו עליהם הוראות מיוחדות אלה:

(1) 

(2)  שונה ייעודם על-פי הוראות חוק זה, מותר באישור ובהתייעצות כאמור למכרם, להשכירם או לעשות בהם העברה אחרת, ובלבד שניתנה למי שרכשו ממנו את המקרקעין או לחליפו הודעה שהוא רשאי, תוך שלושים יום, לקנותם במחיר שלא יעלה על הסכום שבו נרכשו ממנו, בצירוף שוויה של כל השבחה בהם הנובעת מהתכנית; הודיע מקבל ההודעה תוך המועד האמור שהוא מוכן לקנות את המקרקעין, יועברו אליו כאמור".

 

כלומר, במקרה שבו שונה הייעוד הציבורי של המקרקעין שהופקעו כנגד פיצויים, אזי לבעלים המקורי או לחליפו הזכות לרכוש את המקרקעין במחיר שלא יעלה על הסכום שבו נרכשו ממנו (סכום הפיצויים), בצירוף שוויה של כל השבחה בהם הנובע מהתכנית. בהתאם לכך, קבע בית-המשפט כי העותרת רשאית לרכוש את השטח שהופקעה בתנאים הקבועים בסעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה.

משרדנו לא ייצג בהליך זה.

להתייעצות בנושא עם עו"ד נדאל דאוד ניתן להתקשר למספר 054-6858666​ או להשאיר פרטים כאן.

By |2024-06-11T13:01:55+03:00יוני 11th, 2024|חדשות המשרד (rss)|
עבור למעלה