האם העברה במתנה קודמת, גוברת על העברה במתנה מאוחרת?

בפסק-דין שניתן לאחרונה דן בית-המשפט העליון בתחרות שבין מקבלי המתנה בעסקת מתנה קודמת ועסקת מתנה מאוחרת.

פסק-הדין עסק במקרה של שני אחים שכל אחד מהם טען לזכויות במקרקעין אשר התקבלו בשתי עסקאות מתנה מאביהם. הראשון טען, כי קיבל במסגרת תצהיר מתנה שנחתם על ידי האב בשנת 1995, בעוד שהאח השני טען, כי הוא קיבל במתנה את הזכויות במקרקעין עוד בשנת 1987 כאשר האבא חתם על בקשה להעברת זכויות, ובקשה זו אושרה על-ידי הוועד המנהל של המושב שבו נמצאים המקרקעין. יצוין, כי אמם של הצדדים הלכה לעולמה בשנת 1992ואלו אביהם הלך לעולמו בשנת 2002.

הקושי בהכרעה בין הזכויות המתחרות של הצדדים היו כרוך בכך ששתי עסקאות המתנה לא הושלמו ברישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. בית-המשפט בערכאה הקודמת קבע, כי מדובר בעסקאות נוגדות (התחייבות למתן מתנה), שניתנו לטובת צד אחר בתקופה אחרת. בשני המקרים המתנות לא הושלמו ברישום כאמור, כאשר במקרה של ההתחייבות למתנה משנת 1987 לא התקבל אישור הבעלים לרישום (שהנה רשות מקרקעין ישראל) וכך גם במקרה של ההתחייבות משנת 1995. בסופו של דבר קבע בית-המשפט, כי עסקת המתנה הראשונה גוברת על עסקת המנה המאוחרת, בפרט משום שעסקת המתנה המאוחרת בוטלה על-ידי האבא בשנת 1997.

מקבל המתנה המאוחרת טען במסגרת ההליך המשפטי, כי המתנה הקודמת לא נערכה בכתב, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968, ולכן יש להעדיף את המתנה המאוחרת דווקא. לעומת זאת מקבל המתנה הקודמת טען, כי העובדה שהוועד המנהל של המושב שבתחומו נמצאים המקרקעין אישר בפרוטוקול את הבקשה להעברת הזכויות, מעידה על קיומה של דרישת הכתב בהתאם לסעיף 5(א) לחוק המתנה.

לאחר שהתיק הגיע לבית-המשפט העליון, בית-המשפט חזר על ההלכה המושרשת שלפיה ערעור בגלגול שלישי מתאפשר אך ורק כאשר מדובר בשאלה משפטית שחשיבותה חורגת מגדרי המחלוקת בין הצדדים. כלומר, כאשר מדובר בשאלה עקרונית שהשלכותיה הן מעבר למחלוקת הקונקרטית בין הצדדים. בהתאם לכך, ומאחר והשאלה הנה ספציפית לצדדים בלבד, בית-המשפט דחה את בקשת הערעור מבלי לבקש את תגובת הצד השני.

לגופו של עניין, בית-המשפט העליון קבע, כי דרישת הכתב בהתאם לסעיף 5(א) לחוק המתנה הנה דרישה מהותית ולא טכנית, אולם במקרה דנן קיימות ראיות לקיומה של דרישת הכתב, שהרי אביהם של הצדדים פנה בכתב לוועד המנהל של המושב בעניין המתנה הקודמת, קיים פרוטוקול של הוועד המנהל שבו החלטה בכתב. כמו כן, מקבל המתנה הקודמת ורעייתו נהגו במקרקעין מנהג בעלים במשך עשור ומחצה, עשו שיפוצים וגידלו את בנותיהם. כמו כן, בהיעדר אישור של הבעלים של המקרקעין (רשות מקרקעי ישראל) המתנה המאוחרת נחשבת כהתחייבות למתנה בלבד משום שלא הושלמה ברישום (גם אם בצדה ייפוי כוח בלתי חוזר). בנוסף לכך, ולהבדיל מהמתנה הקודמת, המתנה המאוחרת לא התקבלה בעניינה החלטה של הוועד המנהל של המושב. בהתאם לכך, בית-המשפט העליון קבע, כי המתנה הקודמת גוברת על המתנה המאוחרת.

***

משרדנו לא ייצג את הצדדים בתיק.
By |2022-08-15T21:12:56+03:00יוני 23rd, 2022|חדשות המשרד (rss)|
עבור למעלה