עורך דין נדאל דאוד

בפסק הדין תקדימי שניתן לאחרונה על-ידי בית המשפט העליון נקבע, כי כל נכס מקרקעין חייב בארנונה, גם במקרה שבו לא קיים סיווג כלשהו לנכס בהתאם לצו הארנונה הקיים. כלומר, אי קיומו של סיווג רלוונטי, אינו פוטר את המחזיק מתשלום ארנונה.

פסק הדין התקדימי שניתן, עסק במקרה של חברה פרטית המחזיקה בלול לגידול עופות לרבייה ואשר חויבה רטרואקטיבית (לשבע השנים האחרונות) בארנונה על-ידי המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, לאחר שהמועצה גילתה כי חלק מהקרקע שעליה הוקם הלול סווג כקרקע חקלאית לצורך החיוב בארנונה, ולמעשה חויבה במס מופחת, וחלק אחר לא חויב בארנונה כלל.

לאחר גילוי הסיווג השגוי של המועצה, היא שלחה לחברה המחזיקה בלול, שומת ארנונה רטרואקטיבית המתייחסת לשבע השנים האחרונות, כאשר בהתאם לשומה העדכנית, סווג מרבית שטח הקרקע כקרקע ל- "תעשייה".

בערעור שהגישה החברה לבית המשפט המחוזי נקבע על-ידי בית המשפט, כי מאחר ובצו הארנונה הקיים אין סיווג שמתאים ללולים, אזי לא ניתן לחייב כלל את החברה בארנונה.

אולם כאמור, בית המשפט העליון הפך את ההחלטה של בית המשפט המחוזי וקבע באופן תקדימי, כי גם בהיעדר סיווג של הנכס בהתאם לסיווגים הקיימים בצו הארנונה הקיים, אין הדבר פוטר את המחזיק מתשלום ארנונה.