בפסק הדין שניתן לאחרונה על-ידי בית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) בלוד, הורה בית המשפט לעיריית פתח תקווה לבטל את ההפקעה ולמכור את הקרקע לבעלים המקורי.

מדובר במקרה שבו הופקעה, בשלהי שנות ה-90, קרקע המיועדת למגורים ע"י עיריית פתח תקווה, במטרה להקים מוסדות ציבור במקום. במסגרת אותה הפקעה, נחתם הסכם בין העירייה לבין הבעלים בדבר חילופי קרקע, כך שהבעלים המקורי יקבלו קרקע חלופית. אולם במשך שנים, לא מימשה עיריית פתח תקווה את המטרה הציבורית שביסוד ההפקעה, עד שבשנת 2003 אושרה תכנית חדשה החלה על הקרקע המופקעת, שבמסגרתה הוחלף הייעוד מייעוד למוסדות ציבור לייעוד למגורים (במטרה לגייס כספים לקרן לרכישת שטחי ציבורי במקומות אחרים בעיר פתח תקווה). בעקבות אישורה של התכנית החדשה ולנוכח היעדרו של הצורך הציבורי בקרקע המופקעת, פנתה העירייה בהתאם לסעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה לבעלים המקורי של הקרקע על מנת שהם ירכשו בחזרה את הזכויות בהתאם לקבוע בחוק.

ואכן, הבעלים המקורי הביעו נכונות לרכוש בחזרה את הקרקע המופקעת. וכך, במשך השנים שלאחר פניית העירייה, התנהל מו"מ ממושך בין הבעלים המקורי לבין העירייה בקשר לרכישת הזכויות, כאשר העירייה הוציאה שומה מעודכנת ואישרה את המכירה לא אחת, ואף הוחלפו טיוטות של הסכם המכר בין הצדדים.

אולם בשנת 2015, לאחר שהובא הסכם המכר לאישורה, התנגדה מועצת העיר פתח תקווה לאישורו בשל הצורך במקרקעין לצרכי ציבור בעיר (!). בהתאם לכך, סברה מועצת העיר, כי ראוי לבחון את שינוי הייעוד במקרקעין מייעוד למגורים לייעוד ציבורי.

לנוכח עמדתה זו, הגישו הבעלים המקורי עתירה לבית המשפט.

בית המשפט המחוזי קבע, כי לבעלים המקורי קיימת זכות קדימה, בהתאם לסעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה, ברכישה את הקרקע המופקעת בחזרה, אם מתקיימים שני התנאים שלהלן: "שינוי הייעוד נעשה על פי 'חוק זה' – קרי חוק התכנון והבנייה, והרשות גילתה דעתה בדבר כוונתה למכרם, להשכירם או להעבירם לצד ג' שאינו הבעלים המקורי של המקרקעין."

בהתאם לכך נקבע, כי גם במקרה זה קמה לבעלים לשעבר זכות קדימה ברכישת הקרקע, והעירייה מחויבת להעניק להם את הזכות, לנוכח שינוי הייעוד והנכונות להעבירם לצד ג', ובמיוחד לנוכח ניהולו של מו"מ ממושך בינה לבין הבעלים המקורי לצורך מכירת הזכויות.

בסופו של יום, קיבל בית המשפט את העתירה וחייב את העירייה בתשלום הוצאות הבעלים ובשכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח.