בסכסוך משפטי שעניינו עסקה למכירת מבנה ותיק בעיר חיפה, קבע בית-המשפט המחוזי בעיר, כי רוכש הבניין זכאי להירשם כבעלים של המבנה אשר נרכש מהכנסייה, ובתוך כך נדחתה עמדת הכנסייה שלפיה הסכם המכר מעולם לא נכנס לתוקף מאחר ולא התקבל אישור פורמלי של הוותיקן למכירת הזכויות בנכס.

מדובר בסכסוך משפטי שבמרכזו עומד בית ישן מאבן, בן שלוש קומות, הנמצא ברחוב הציונות בעיר חיפה. הסכסוך הנו סכסוך משפטי משולש, שכלל את הכנסייה, הרוכש ממשפחת בסול ומשפחת נחאס המתגוררת בלונדון ובארה"ב. למעשה, הסכסוך החל כאשר הכנסייה מכרה את הזכויות בנכס לפדל בסול אשר התגורר במבנה במשך השנים כדייר מוגן. לאחר מכירת הזכויות, הרוכש לא הצליח לרשום את הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין (הטאבו) ולאחר מכן הוא נאלץ לפנות לבית-המשפט המחוזי בחיפה בבקשה להורות לרישום הזכויות על שמו בטאבו.

הכנסייה טענה במסגרת כתב ההגנה מטעמה, כי הסכם המכר מעולם לא נכנס לתוקף משום שלא התקבל אישור סופי של הוותיקן למימוש העסקה.

לאחר מכן, ובמסגרת ההתדיינות המשפטית בין הרוכש לבין הכנסייה נכנס שחקן שלישי לתוך הסכסוך, כאשר הצטרפה משפחת נחאס וטענה כי המבנה בכלל לא שייך לכנסייה ובטח לא לרוכש, אלא שייך לה, שהרי המבנה הוקם על-ידי אבי המשפחה עוד לפני הקמת המדינה ובשנת 1952 הוא נמסר על-ידו בנאמנות לכנסייה לצורך ניהול הנכס. במהלך ההתדיינות בבית-המשפט הוכח למעשה כי אכן הכנסייה ניהלה את הנכס במשך השנים ובתקופה מסוימת היא אף העבירה את דמי השכירות שגבתה לבני משפחת נחאס שהתגוררה בחו"ל, אולם לאחר מכן משפחת נחאס זנחה את העניין ולא המשיכה לקבל את דמי השכירות מהכנסייה.

בסופו של דבר קבע בית-המשפט המחוזי בחיפה, כי מההתכתבות בין הגורמים הרלוונטיים השונים התברר, כי התנאי המתלה שנקבע בהסכם ושלפיו נדרש אישור הוותיקן לעסקה, אכן התקיים, ולכן אם הכנסייה מעוניינת לבטל את הסכם המכר היה עליה לפעול לביטולו, והדבר לא נעשה.

כמו כן נקבע, כי המחיר הנמוך יחסית של העסקה (פחות ממיליון ש"ח) הנמוך בכ- 37% משווי הנכס הנו סביר משום שהוכח כי המבנה זקוק לשיפוצים מקיפים, לרבות קיר תומך שלגביו עיריית חיפה הזהיר כי באם לא יתוקן, עלול הנכס להיות מוכרז כמבנה מסוכן על כל המשתמע מכך. בהקשר הזה הוערכו עלויות השיפוץ על-ידי מומחים מטעם בית-המשפט בכרבע מיליון ש"ח, ולכן ההפרש הקיים בין התמורה ששולמה בגין רכישת הזכויות, לבין שווי השוק של הנכס הנו סביר, והטענה בדבר קיומה של שחיתות הנוגעת למכירה, לא הוכחה בבית-המשפט.

על כן נקבע, כי מכירת הזכויות על-ידי הכנסייה לרוכש, עמדה בכל התנאים והיא תקפה.

באשר לטענת משפחת נחאס שלפיה הכנסייה לא הייתה רשאית למכור את הנכס, משום שהוא לא בבעלותה – הטענה נדחתה על-ידי בית-המשפט. משפחת נחאס הוכיחה, כי הבית שייך לה, אף שלאחר מכן אבי המשפחה עזב את הארץ והותיר את המבנה לניהולה של הכנסייה, אולם הוכח גם שבני המשפחה הפסיקו לטפל במבנה כבר בסוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת ועד לשנת 2012, והם לא הביעו בו שום עניין. בהקשר הזה נדחתה גם הטענה של בני המשפחה שלפיה הקונה ידע שהנכס לא שייך לכנסייה או שאמור היה לדעת ולכן פעל בחוסר תום לב. טענה שנדחתה מכל וכל.

אולם לנוכח התוצאה שהגיע אליה בית-המשפט נקבע, כי משפחת נחאס רשאית להגיש תביעה כספית כנגד הכנסייה ובה לטעון את טענותיה בדבר הנזק שנגרם להם כתוצאה ממכירת הנכס על-ידי הכנסייה.

***

לקבלת ייעוץ ראשוני חינם מעורך-הדין והנוטריון נדאל דאוד – ניתן להתקשר למספר 054-6858666​ או להשאיר פרטים כאן.