על השאלה אם דירה ללא היתר נחשבת לדירת מגורים העונה על הגדרת דירת מגורים בחוק מיסוי מקרקעין, התשכ"ג-1963, קיימת התדיינות רבה וחילוקי דעות עמוקים. בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשל"ג-1963 המסדיר את כל הנושא של מיסוי מקרקעין (מס שבח, מס רכישה והפטורים וההנחות של המסים) הוגדרה דירת מגורים כדירה המקיימת שני תנאים חלופיים: דירה המשמשת בפועל למגורים או דירה המיועדת לשמש למגורים לפי טיבה. כאמור, שני התנאים הנ"ל הנם תנאים חלופיים והחוק אינו מחייב את התקיימותם של שני התנאים יחידו. בשנים האחרונות קיימת מגמה בפסיקה של בתי המשפט המצמצמת את הגדרת דירת מגורים לצורך ההטבות של מס שבח, באופן המשפיע על הפרשנות של חוק מיסוי מקרקעין. למעשה, יותר ויותר פסיקות של בתי המשפט מכריעות בשאלת הסיווג של דירת המגורים ומידת ההתאמה להגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין, והכל בהתאם למידת העמידה בהוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. יחד עם זאת, קיימים חריגים לכלל. על סוגיה זו ניתן לקרוא בהרחבה במאמר כאן.