זכרון דברים הנו מסמך משפטי שהצדדים חותמים עליו מיד לאחר הסכמתם המסחרית על מנת להבטיח את הסיכום המסחרי ביניהם. תופעת החתימה על זיכרון דברים לצורך הבטחת רכישת או מכירת דירת מגורים, הנה תופעה נפוצה המעמידה את הצדדים בפני מצב משפטי מורכב, שלעתים מזמין סכסוכים ממושכים והתדיינויות בבתי-המשפט.

השאלה המרכזית בעניין היא: האם זיכרון הדברים מחייב?

על פניו, חתימה על זיכרון הדברים אמורה להבטיח את ביצוע העסקה והשלמתה לשביעות רצון הצדדים. אולם, פעמים רבות ימצאו הצדדים את עצמם בפני מחלוקות קשות, הנובעות מחילוקי דעות בכל הקשור למהות ההתקשרות והתנאים השונים שלה.

בפרשת רבינאי (ע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד בע"מ) נקבעו שני התנאים מצטברים לזיכרון הדברים המחייב: האחד, גמירות הדעת שלפיו הצדדים התכוונו להתקשר במסגרת זיכרון הדברים. השני, המסוימות שלפיו המסמך כולל את הפרטים המהותיים של העסקה (פרטי הצדדים, הממכר, התמורה, ועוד).

כלומר ניתן לקבוע, כי בהתקיימותם של שני התנאים המצטברים, זיכרון הדברים יכול להוות הסכם מחייב לכל דבר, אשר לעיתים קרובות, יכול לייתר את החתימה על הסכם מפורט נוסף.

בחלוף השנים, אימצה הפסיקה פרשנות מרחיבה שלפיה די בקיומו של התנאי הראשון על מנת שיינתן תוקף משפטי מחייב לזיכרון הדברים, שהרי ככל שניתן להשלים פרטים חסרים בזיכרון הדברים, אזי ניתן להתגבר על היעדר קיומו של התנאי השני, ולתת תוקף למסמך זיכרון הדברים על סמך כוונת הצדדים.

בעקבות אי הבהירות שתיווצר לאחר החתימה, עלולים להתגלע מחלוקות רבות סביב קיום הוראותיו. מחלוקות אלה נובעות, בין היתר, מגילוין של עובדות חדשות שלא נודע אודותיהן בעבר (כדוגמת ליקויי בניה, חריגות בניה, היעדר רישום של הזכויות על שם המוכר, חבות במס שבח או במס רכישה, ועוד), והדבר עלול להוביל את הקונה להתנערות מזיכרון הדברים.

על כן, ולאור הבעייתיות שעלולה להיווצר עם החתימה הנמהרת על זיכרון דברים, אנו ממליצים להיוועץ עם עורך-דין מקרקעין מומלץ על מנת לנסות להימנע ממקרה נוסף של סכסוך בשאלה אם זיכרון דברים, אם לאו.